הכר את המומחה- לילך שאוט יהושוע

גב’ לילך שאוט, סמנכ”לית מ.ב.א
“אם היו אומרים לי, לפני 30 שנה, שהצעד המקצועי הראשון שלי יהיה במ.ב.א והוא זה שינתב את מסלול חיי המקצועיים – לא הייתי מאמינה”.
הכירו את לילך שאוט, בת 49 , ילידת יקנעם, נשואה לרונן ואמא של מיתר ושירה, כיום מתגוררת בעפולה.
“היום, כשאני מכהנת כסמנכ”לית החברה, אני רוצה לספר על ההתפתחות האישית שלי במקום שמזמן הפך לבית.
את דרכי התחלתי במחלקת הלוגיסטיקה, כסטודנטית צעירה, כשמ.ב.א מנתה 15 עובדים, שם נחשפתי לראשונה לעולם הטכנולוגי .
בהמשך עברתי לניהול התפעול והתקדמתי במסלול המקצועי תוך הכרות עם היכולות האישיות שלי, הכוונה מקצועית של החברים לעבודה, למידה והעמקה בעולם הכיולים.
בנוסף, זכיתי לקחת חלק בעבודה במערכת הקיבוצית שהייתה לי כמשפחה ועיצבה חלק משמעותי מערכיי.
בעשור האחרון אני משמשת כסמנכ”לית החברה.
במהלך השנים, נישאתי, נולדו לי שני ילדים , סיימתי תואר והעשרתי את הידע המקצועי שלי.
ההתבגרות וההתפתחות האישית שלי שלובות ומחוברות להתפתחות וההתקדמות של מ.ב.א, שהיא חברה עסקית שהתפתחה והתעצמה עם השנים תוך התקדמות והתפתחות טכנולוגיות.
**איך את רואה את מ.ב.א בעוד 10 שנים❓
“אני צופה חברה בה מערך הכיולים הוא אוטומטי ומתקדם, חברה דינמית שנותנת שירות בעולם דיגיטלי ומתקדם, מתן שירותים בתחומים חדשים כגון: כימיה ומטרולוגיה. וכמובן כניסה לתחומי עיסוק נוספים וחדשים שמתמזגים עם תחום הכיול.
*מה את הכי אוהבת במ.ב.א❓
“אני הכי אוהבת את ההון האנושי. אני מרגישה שזהו בית בו נמצאים אנשים מיוחדים וזה מה שגורם לי לקום כל בוקר עם חיוך”.
*איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים❓
“אני רוצה לראות את עצמי מתפתחת בעולם העסקי ומביאה את הניסיון והיכולות האישיות שלי לביטוי כמנכ”לית חברה עסקית”.
** ספרי לנו משהו נוסטלגי על מ.ב.א
“בשנים הראשונות כחברה קיבוצית, לעובדים במ.ב.א הייתה תורנות ניקיון המעבדה והבאת פירות לחדר צוות.
בימי שישי הייתה “הפסקת גלידה” בה העובדים היו נפגשים ודנים בהתפתחות מבא ובענייני הקיבוץ”.
**מה היה אז שנשאר עד היום❓
“אכפתיות ומשפחתיות. ה- DNA של מ.ב.א נשמר ולא השתנה וזה הדבר המדהים. למרות שגדלנו, שמרנו על ערכים אלו.
גם אז וגם היום ההרגשה של אכפתיות ומשפחתיות היא ערך חשוב בחברה.
המוטו שלי הוא להיות גורם שמקדם את הארגון , להוות מקור השראה לעובדים, ע”מ שהמקום יוכל להתנהל בצורה עסקית לצד אנושיות”.